רש"ש על גיטין לו:

גמרא כגון ב"ד דידיה וכרב אמי ורב אסי. כן צ"ל:

בסה"ע פרוס בולי ובוטי. כצ"ל. והנה המהרש"א בח"א נדחק לרמז בוטי בשם בולי. ואולי י"ל דבול הוא ל' כמישה כמו שנקרא מרחשוון ירח בול במלכים (א ו) שפרש"י ע"ש שבו העשב בלה בשדה. וכן לבול עץ אסגוד (ישעיהו מ״ד:י״ט) פרש"י לשון רקבון והוא תואר נאות לעני. ועי"ל ע"ד שפי' הירושלמי פ"ה דפאה מ"ו דעולים היינו עניים שירדו מנכסיהם לסמיא צווחין סגי נהור וגם י"ל דבול משמש כאן על ההפך כמו ובכל תבואתי תשרש ודומיה עמש"כ בב"ר פל"ד אות א' במ"ת:

רש"י ד"ה ב"ד דנהרדעא. שמואל דהוו בי דיני כי אמרה שמואל להך מילתא. כ"נ דצ"ל. וכי איתשיל כו' הוא מוסב למטה:

רש"י ד"ה לישנא דניחותא. שלא יטריחום להגבות כו'. כצ"ל:

תד"ה אלא. ואין משמע כן בירושלמי. לכאורה י"ל דזה היה יודע גם ר"י המקשה בירושלמי דשמן הוה דבר שאין רוב הצבור יכול לעמוד בו ובכזה הוא דתנן שאין ב"ד יכול לבטל כו' אא"כ גדול כו' וי"ח דבר מפני שיכול לעמוד לכן אפי' אליהו אין יכול לבטלם וחידש ריו"ח דשמן לא קבלו ג"כ רוב הצבור והיינו שלא פשט (והמהרש"א שהבין דזהו שא"י לעמוד. תמוה) לכן אפי' קטן יכול לבטלו וכתי' התוס':

בא"ד למה נמנה עליו להתירו. כצ"ל: