רש"ש על גיטין לה.

גמרא יהנה סה"מ כו' אם נהניתי בדינרך כלום. נראה דבשבועה זו עדיין לא איפטרא מלשלם דזה הוה כמו ל"י היכא אותבינהו דבב"מ (לה) דאמרינן שם דהוה פשיעותא. ומשמע דזה הוה חוץ לב"ד בלא הזכרת השם ובלא נק"ח ואפ"ה איענשה. וא"כ קשה לדשמואל דאמר דחוץ לב"ד משביעין אותה:

שם מ"ט איענשה דאישתרשי לה כו'. אבל במדרש ויק"ר פ"ו מייתי עובדא דאיתתא דאיענשה על שבועת אמת ממש ושלא בפקדון עי' בתוס'. וע"ש במ"ר וביפ"מ בפ"ו דשבועות בירושלמי:

שם מאי איריא אלמנה אפי' גרושה כו'. הא דלא פריך מכל הנשים שיש להן דין עם אחד ונתחייבו שבועה דלא לישתבען. הוא משום דאי השבועה היא לפטור א"ע ודאי לא יוותר הבע"ד את תביעתו בלא כלום. ואף באותן שנשבעין ונוטלין י"ל דל"ח אלא באשתו שא"א שלא תטול כלום במשך זמן שישבה תחתיו. וגם מורה התירא טפי:

שם אר"ה מודה רב בקופצת. ואף דמשמע דנשבעה שלא בנק"ח ועי' בשו"ע חו"מ סי' פ"ז סי"ד. לא גרע מהא דלשמואל משביעין אותה לכתחלה חוץ לב"ד אף דאיננה בנק"ח. וגם לא גרע מנודרת. אבל נודרת שאני שעומדת באיסור כל ימיה כמש"כ התוס':

שם דמתקרי איה מרי ונדרה ואסרה כו'. כצ"ל וכן ברש"י ותוס':

תד"ה לא היו (בסופו). דהוה לה לאסוקי כו'. כצ"ל:

תד"ה ונודרת. הואיל ואינה עומדת באיסור כל ימיה כדאפרש בסמוך. כצ"ל:

בא"ד וא"ת כו' מאי מועיל כו' דכי אנסבי' מיד עבר כו'. עי' מהרש"א שנדחק מאד. ול"נ משום דלפי' הר"ן שם (טו) דבנדר בדבר שא"א לקיימו לא חייל כלל וגם אינו עובר בבל יחל וע"ש בתוס' לא הוה קשה כלל מההיא ומ"מ התרה צריך שם הואיל דבידו הוה דלא לינסוב כמש"כ הרא"ש שם. וקושייתם איננה רק לפי מה שפי' כאן דעובר מיד בבל יחל: