רש"ש על גיטין לד:

גמרא והל' כנחמני. נראה דהא דק"ל הכא בזה השם להיותו דומה לשם נחמן הנזכר לפניו ועמש"כ בריש תענית:

תד"ה וכל. כדאמרי' בגמרא שרה דמיתקריא מרים. לפנינו ליתא כן. ובדבור הסמוך העתיקו הרישא מרים וכל שום שיש לה (כגי' שלפנינו) ומשמע אדרבה להיפך שאינו כותב השם השני מפורש ודלא כר"ת:

תד"ה והוא. וכ"מ בירושלמי על הך ברייתא כו'. נראה דהראיה איננה על הא דמכשרי בהוחזק בשני שמות במקום אחד דכשר אף באחד מהן דהא ל"ד לההיא דהתם ביהודה לא היו קורין אותו כלל בשם דגליל. אלא דראייתם על הא דמצרכי לכתחלה לכתוב שניהם וזה מוכח מק"ו דההיא בירושלמי:

רש"י (במשנה הב')

ד"ה מפני תקה"ע. אכולהו קאי. אינו מדוייק לפמש"כ בכ"מ מהתוספות בכתובות (ח) דלשון כל אינו נופל על פחות משלשה. ולשון הרע"ב אתרווייהו קאי: