רש"ש על גיטין כא:

רש"י ד"ה לא אפשר למקצייה. ואם חבל בו יצא לחירות כו' אלמא כו'. לכאורה בלא"ה כיון דיצא לחירות א"כ אינו שלו והוי כגזל גט הכתוב דמבואר בש"ע סי' ק"כ ס"ב דפסול. ואין לומר דאבר הנחתך ממנו דינו כמת דאסור בהנאה לפיכך לא שייך בו גזילה וכתבו על אה"נ כשר. דבב"ק (פה) אמר דכסיפא ליה מילתא למישקל מבשרו למשדייה לכלבים משמע דמותר בהנאה. ואולי כיון דיוצא לחירות מחמת קטיעת היד לכן שייך היד להאדון:

תד"ה בכתיבה. ומוכתב אחרינא בכתיבה מתגרשת כו'. ל"י מדוע לא הביאו דרשה ג"כ על וכתב קמא הא דאיתא לעיל (כ) וכתב ולא וחקק. ועוד שם לעיל מינה דכתיב וכתב והכא איהי קא כתבה כו'. וזה י"ל דלשיטתייהו אזלי שכ' לקמן (כב ב) בד"ה והא. דהתם אונתן סמיך. ויש עוד דרשה בר"פ דלקמן (כד ב) ואי כ"ר וכתב ה"א למעוטי האי ע"ש:

גמרא וה"ק כו' כתבו לתורף תלשו וחתמו ונתנו לה כשר. כצ"ל:

רש"י ד"ה תורף. גילויו של שטר. כצ"ל:

תד"ה יצא (בסופו). כדאמרי' לעיל גזייה כו'. הוא (בי"ז ב) ובין שיטה כו' הוא (בכ' ב):