רש"ש על עירובין צה:

גמרא לימא כו' דלא כר"מ כו' דתנן ולשם כו' ולובש כ"מ שיכול ללבוש כו'. הן לפי מש"כ הר"ן שם דלא שרי אלא ברה"י אבל בר"ה מודה דאסור משום משוי. וכ"פ המחבר בשו"ע של"ד ס"י דלא שרי אלא לחצר המעורבת. קשה טובא סוגיא דהכא:

שם אמר רבא כו' והכא דרך מלבושו כחול כו' לענין הצלה נמי כו'. הן בפשטא משמע דהצלה דהכא נמי משום דרך מלבוש התירו (ולא משום זמ"ת כפרש"י) וכס"ד דמקשה דהתירא מש"ה הוא דאל"כ איך מדמהו להא דר"מ. וע"כ צ"ל כן לפי מה דרצה הש"ס לקמן (צו ב) לדחות דסברי ר"מ ור"י דשבת לזמ"ת וא"כ טעמא דהתירא משום תכשיט ואפ"ה אמרי זוג א' אין טפי לא. וזה דלא כתוס' שם סד"ה לא ס"ד ועמ"ש שם בתד"ה וכי. ובזה מיושבים הפסקים דשבת לז"ת ואפ"ה לא שרי לענין הצלה אלא זוג אחד. ועתוי"ט ומ"א סי' ש"א סקנ"ד. ורש"י שנד מפי' זה אולי טעמו מפני דבסמיך שקו"ט טובא במאי פליגי ת"ק ור"ג ול"א דפליגי בסברא זו דרבא:

שם א"ה זוג א' נמי אין טפי לא. הב"ח מחק תיבת נמי. וי"ל דה"ק דלפ"ז תיקשי נמי הקושיא ראשונה זוג א' אין כו':

רש"י ד"ה תק"ס שבת זמ"ת. אתי איסור ב"ת ומשוי להו עליה כמשוי. ל"י למאי הוצרך להאי אתי כו'. באיסור ב"ת גרידא סגי וכמ"ש בתד"ה אי: