רש"ש על עירובין צג:

גמרא א"ל תני מר מידי במחיצה א"ל לא. כהאי גוונא לעיל (יא ב) וע"ש ברא"ש:

רש"י ד"ה מודה ר"ח. שאינה רואה א"פ עשרה כו'. לכאורה לפ"ז תיאסר העליונה אפי' בגידוד עשרה ומחיצה חמשה. וי"ל משום דא"כ הוי מחיצה לאסור כקושיית אביי לעיל (צב ב) ואפי' לר' זירא שם אשכחנא ליה האי סברא בריש סוכה דמקשה ליה אביי אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים ה"נ דל"ה סוכה (ואיכא למימר דהקשה ליה לשטת ר"ז עצמו בהא דלעיל) והשיבהו התם דל ע"ק כו' והיינו כעין הא דאין מחיצה לאסור:

רש"י ד"ה במלואה. אסרה עליונה עליה אי לא מיערבה בהדה. כצ"ל:

[תד"ה חייב. הלכך אע"פ שעוברים שם אינו ר"ה כיון שלא נמסר לרבים כו'. לכאורה קשה ממה שכתבו לעיל סוף דף כ"ב דאע"ג דהוו של יחיד הואיל וניחא תשמישתי' וראוי למוסרו לרבים הוו ר"ה ועי' לקמן בתד"ה ואב"א וד"ה ולפלגו] :