רש"ש על עירובין צג.

גמרא אלא התם לאו ה"ט כו'. ועפרש"י. וק"ל דהא אשכחן מחיצה משויא כרם בעריס רפ"ו דכלאים ע"ש:

רש"י ד"ה כיון דלא מזדרען. שהמחרישה מעלה עפר תיחוח כו'. תמוה דה"ל לפרש שהזרעים מחלידין את הקרקע כדאיתא בב"ב (יט ב) ואפי' אינו חורש כגון במפולת יד כדאיתא שם (סע"א) ועמש"כ שם:

גמרא ג' קרפיפות כו' ויחיד בזה ויחיד בזה נעשה כו'. הן לפי הגהת מהרש"ל לקמן וכן ברש"י כאן. פעם ג' ויחיד בזה. היה צריך להוסיף גם בגמרא כאן. אבל לדידי א"צ כלל להגהתו כי כן דרך הש"ס לחסר פעם ג' כמ"ש בס"ד ביבמות (קח ב) ובס' נת"ע דף ק"א הארכתי בפרט זה:

שם והלכתא בעיין לקולא. בס' ב"א הביא בשם האחרונים להקשות דלמאי איצטריך הש"ס לפסוק הלכה לקולא. הא בל"ז ספיקא דרבנן לקולא. וע"ש אריכות דברים בזה. והנה לדעת הרמב"ם וסייעתו לפסוק בכ"מ כאת"ל. הקושיא מעיקרא ליתא. דאיצטריך משום בעיא ראשונה דקאמר בה ואת"ל לחומרא: