רש"ש על עירובין נ:

גמרא וכן בקעה כו'. נ"ל דצ"ל בנקע כדלעיל ט"ו ובסוכה כה וכ"ה בתוספתא] :

רש"י ד"ה מהלך לצפון. מהלך מביתו לצפון כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה לימא. עי' מהרש"א ומה שהגיה להוסיף בפרש"י "דבמקום רגליו ל"ר לקנות" ל"י כוונתו בזה דלכאורה הוא שלל"צ ושפת יתר ומה שהקשה עפ"י מש"כ התוס' לחלק בין עומד בעירו כו' א"כ מאי תיובתא דרב ע"ש לק"מ דא"כ ה"ל להיות בכאן כאנשי עירו דלרב ודאי לא קנה עירובו כיון דלא סיים וכמ"ש בעצמו בתוס' שם אך חילוקו מוכרח ללשון רש"י דאי לרב כו' לא יזוז ממקומו דבביתו כו' וביותר לדברי רש"י לקמן (נא ב) ד"ה איהו שכתב הא בביתו לא רצה לקנות כו' ושם לא יכול כו' ולא יזוז ממקומו מב"ל ע"ש אמנם שם י"ל כיון דמיירי שיש לו גם בעיר האחרת בית כדאוקמי' שם לכן אין יתרון לעירו על מקום קניית השביתה ועיין לקמן (נב) כל הסוגיא דמי שיצא לילך כו' ובמהרש"ל ובמהרש"א שם:

רש"י (בסה"ע) ואמאי ממ"נ כו'. לכאורה אינו מובן דהכא א"נ דמספקינן דלמא קנה שביתה בעירו כש"כ דמצי להלך משני עבריה אבל התם אי אמרינן דלמא קנה במקום רגליו אין לו להעבר השני מהאילן כלום ואולי כיון דגם לרב לא פרכינן אלא מסברא דהא ל"ד לברייתא כמש"כ למעלה רק דמייתא לה לראיה דהיכא דמספקא לן אזלינן לחומרא לכן אמר דמסברא גם לשמואל תיקשי: