רש"ש על עירובין לה:

גמרא תנא תרומה ונטמאת להודיעך כחו דר"מ. פרש"י נראה דחוק. ויל"פ דהרבותא היא אע"ג דהוה ספק טומאה בר"ה דר"מ מטהר כה"ג בהא דנגע בא' בלילה מטעם זה כמ"ש התוס' בשם התוספתא שם מ"מ הכא מחמיר מטעמי דמחלקין אמוראי דלקמן. ואפשר להוסיף עוד דהכא אף דגם אין בו דעת לישאל:

שם משנתינו שהיה עליה שרץ כל בה"ש. עי' בגה"ש. הן ר"מ ור"י תרוייהו ס"ל בה"ש כהרף עין (ריש ברכות) א"כ בתוך בה"ש הוא כולו. ובזה מיושב קצת מה שפרש"י דודאי איטמי מבעו"י וכן לקמן (לו סע"א) פי' סוף היום תחלת בה"ש. ועוד שם (רע"ב) תחילת היום דהיינו סוף בה"ש. דלכאורה תמוה דהא בשבת (לד ב) אמרי' בה"ש ספק כולו מן הלילה כו'. אבל אם הוא כהר"ע הרי הוא תופס מן היום ומן הלילה: אולם בסברא זאת שחדש לנו הגה"ש [וכ"כ התוס' בשבת (לד) ד"ה שניהם] "דהיכא דידוע לנו באיזה זמן נפל השרץ רק דמספקינן על אותו זמן אם הוא יום או לילה לא שייך לאוקמיה אחזקה" יל"פ כוונת ר' ירמיה (לא כפרש"י דודאי איטמי מבעו"י. דא"כ מאי שייך פלוגתא בזה. ואיך יקראנו התנא ספק. ואיך יאמר ר"מ ור"י בזה ה"ז חמר גמל. ור"י ור"ש יכשירוהו. כיון דודאי איטמי מבעו"י. וא"א שיטעה רי"ר בכ"ז) הוא דראינו שנפל בבה"ש ואין נודע לנו אם אותו זמן תפס קצת מן היום (או אפי' תחלת הלילה ממש למאי דאמרי' לקמן תחלת היום קונה עירוב) או לא. ולכן לא שייך כאן חזקה. ואפ"ה פריך מר"י דהרי גם הוא אינו מכשיר בלא חזקה כדלקמן בס' טהורה ס' טמאה ונכון בעז"ה:

רש"י ד"ה בטומאה חמורה. שניטמא כו' כגון באה"ט. ר"ל ואפי' אותו אה"ט אינו אלא מדרבנן כיון דשם אה"ט מטמא מדאורייתא (עי' בפ"ד דטהרות מי"א) וכ"ה כוונת הר"ש והר"ב בפי' משנה זו במקואות. ולחנם תמה עליהם התוי"ט שם. שוב ראיתי במל"מ בפ"י מהל' מקואות ה"ו שגם הוא הבין כן בכוונתם. ותימה על התוי"ט והמל"מ שהעמידו דבריהם על הר"ש והעלימו עין מפרש"י דהכא:

תוס' ד"ה אר"י. וה"נ י"ל דניחא ליה לשנויי אפי' סבר ר"מ ע"ת דרבנן כו'. קשה לי דמ"מ יקשה מהא דספק טבל כו' דמטהר ר"מ (עי' תוס' לקמן (לו) ד"ה במקוה) אע"פ דהתם ליכא רק חזקה לחומרא דהעמד טמא ע"ח וי"ל: