רש"ש על עירובין לא:

גמרא ל"צ בטבל טבול מדרבנן. בתור"ע מביא להרשב"א בחדושי יבמות שהקשו לשיטתו דאיסור דרבנן מאכילין לקטן בידים. אמאי א"מ בטבל דרבנן דומיא דיוה"כ לעיל משום דחזי לקטנים. ושמעתי לתרץ דטבל אינן רשאין להאכילו לקטנים מטעם אחר משום דאסור בהנאה של כלוי עי' שבת (כו) תד"ה א"מ בטבל טמא:

תוספות ד"ה ומאי ראית. [ופי' הריב"א. בביצה הביאו פירוש זה בשם הרר"י וצ"ע מדבריהם בשבועות (כ"א ב) בד"ה מאי ראית] :

בא"ד אבל לא יתכן כו' דאין זו סברא. ולע"ד יש ויש לשטת ר"ת בתוס' ב"מ (פח) דלוקח קודם מרוח חייב במעשרות ולאחר מרוח פטור ונכון בעז"ה:

תוס' ד"ה שפדאו. וי"ל לפ"ה דקרי אסימון לכ"ד כו'. לכאורה ה"נ להגיה דקרי פולסא לכ"ד. אכן מסתפינא מפני דגם בר"פ הזהב איתא כהאי לישנא בדבריהם:

תד"ה כאן. ואע"ג דבפ"ק דפסחים כו'. בגה"ש העלה בצע"ג דהא הכא לא אמרו שהניחו העירוב כו' ואפי' בגדול צריכין לסברת חזקה כו'. ול"נ ליישב ע"פ דבריהם בדבור הסמוך דהיכא דסומך עליו לגמרי ל"צ לטעם חזקה כו' וא"כ הוה כאלו אמרו בפירוש שהנחנו: