רש"ש על עירובין כב:

גמרא אליבא דרבנן ל"ת לך כו'. קשה לפמ"ש התוס' בסד"ה דילמא. דבמחיצה שאינה עשויה ביד"א מודו איכא למיבעי גם אליבייהו:

תוס' ד"ה תל. לא הוה שמיע ליה כו'. לכאורה י"ל דריו"ח מיירי באינן גבוהין עשרה דליכא מחיצה. ואולי משום דמפני זה ליהויין כרמלית כמו כל מקום מוקף מחיצות פחותות מעשרה. וגם לא הוה מקשה משבילי בית גלגל:

תד"ה יהושע. להכי [לא] קאמר אלא כו'. לכאורה י"ל משום דכי הני דוקא בא"י קאמר הלא סתמא תנינהו ולא חילקו [אבל נ"פ דהא דקאמר יהושע כו' ר"ל דכשחלקו את הארץ אותן דרכים שהיו בכל חלק מחלקי השבטים דניחא תשמישייהו מסרן לרבים שיהיו לכולם חלק בהם בשוה ודלא ניחא תשמישייהו מסרן ליחיד ר"ל שלא יהו שייכים אלא לאותו שבט שנפלו בגורלו ולא הויין ר"ה ולכן חצרות ומבואות אפי' דבחו"ל כיון דאינם שייכין רק לבני החצר והמבוי לא הוויין כר"ה. ועי' לקמן (צג ב) תד"ה חייב] :

רש"י (במשנה) [ד"ה] חגורה. היקף של חבלים. והוא כחנניא לעיל בר"פ דקאמר חבלין לבור וא"ש דשינה מלישנא דר"ע דאמר מחיצה. ודלא כהרר"י שכתב דחגורה ומחיצה דב"א הם וכן התוספות דפירשו חגורה מחיצה: