רש"ש על חולין פד.

גמרא מה חיה אינה קדש כו'. טע"ז אינו מספיק לקדשי ב"ה. וצ"ל בדידהו מטעם שחיטה שא"ר כדלעיל. דל"ל מטעם מי שאינו מחוסר כו'. דא"כ קדשי מזבח נמי תיפוק ליה מטע"ז. ול"ל היקשא דחיה:

שם א"ל יעקב מינאה כו'. עי' מגילה (כג) תד"ה אמר ומה שציין הגרי"פ שם:

שם א"ל עליך אמר קרא עה"א תשפכנו כמים כו'. הרע"ב פי' דהכוונה על הכתוב אצל בכור בע"מ. וקשה דלמא משום דעדיין קדושת בכור עליו שאין נשחט ונמכר באיטלז (והוא מה"ת כמש"כ התוס' בר"פ כפה"מ) פטריה רחמנא. ואכתי חולין גמורים מנ"ל. לכן נראה יותר לפרש דיכוון על הכתובים בפ' ראה (י"ב. פ' ט"ז. וכ"ד). אבל עדיין תיקשי דשם איירי בשאר פהמו"ק כדמוכח בבכורות (לג) וגם המה עוד קדושתן עליהן להאסר בגיזה ועבודה. וכן לכלבים למאן דאמר (תמורה לא). אי לזאת נראה דלא כוון רק על הכתוב בפ' כי ירחיב. וס"ל כמו שהביא רש"י לעיל (כח) מספרי דמוקי ליה בבשר תאוה של חולין ועי' לעיל (יז). וי"ל קצת פי' הרע"ב דכל הני דאסורין בבכור בע"מ ופהמ"ק אינן אלא משום בזיון כמש"כ התוס' שם. משא"כ בכסוי דאדרבה לכבוד יחשב:

רש"י ד"ה זוחלין. והזחילן למקוה כו'. פירושו דחוק מאד. ולכאורה יל"פ בפשוטו. דקי"ל מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן (עי' שבת סה ב בפרש"י) וקאמר דמעיין מים למעוטי שאר משקין. מטהרת מעיין בזוחלין. בור מים למעוטי אשבורן מטהרת בור. וכ"מ מפי' עצמו לקמן בסמוך בד"ה מעיין מים:

רש"י ד"ה אלא בהזמנה הזאת. שאינה מזומנת לו כו'. לולי פירושו הנל"פ דר"ל בדמים קלים כמו צידה שבאה לו רק ע"י טרחה מועטת מן ההפקר בלא דמים:

תד"ה מה. וי"ל דאינה קדש בפנים קאמר. לכאורה אינו מובן דמ"מ קשה דנימא מה חיה איננה קדש כלל:

תד"ה עשרה. אבל במדרש כו' יום ב' דגים כו'. עמש"כ שם במ"ר בסוף פ' פנחס: