רש"ש על חולין פג:

רש"י ד"ה קמוסיף אבנין. להגביהו. משמע דס"ל דהשקלי וטריא הוא שיכסה. בחטאת העוף הדם המתמצה על היסוד (עי' זבחים סד ב). ובעולת העוף יכסה הדם המתמצה על הסובב. ולקמן בד"ה קא הוי חציצה כתב ונמצא שלא נמצה דמו בקיר המזבח. וכן התוס' בזבחים (סב) בד"ה אף תפסו החבל בשני ראשים. דבתירוץ הא' והג' משמע דהכוונה שיתן העפר בקיר. ובתירוץ הב' כתבו א"נ מגובה פריך התם ע"ש. (ועמש"כ לקמן בכוונת דבריהם דהכא בד"ה קא מוסיף). ונ"ל דאזלי אליבא דרבנן לקמן (פח) דסברי כל דמו טעון לכסות. ולכן בעינן עכ"פ ראוי לבילה דכל דמו. וכל היכי דלא מצי לקיים הכסוי אם בקיר אם ביסוד. מעכב:

רש"י ד"ה ופרכינן. אבל למעלה לאחר שמלק דליכא חציצה מא"ל. כ"נ דצ"ל:

תד"ה קא מוסיף. מן הדרום כו' התם כו'. כצ"ל:

שם התם קרא אשכח ודרוש מה בית ששים כו'. נראה דכוונו למש"כ שם בזבחים בתירוץ הב' א"נ מגובה פריך ע"ש. ודלא כהגהת מוהרב"צ ר"ב. האומנם ק"ל דבגובה נמי נימא מה בית שלשים כו':