רש"ש על חולין עה:

גמרא ואם מת טהור מלטמא במשא. לכאורה נראה למחוק תיבת במשא (וכן לקמן) דאטו במגע מטמא. וכמ"ק מפרש"י ואולי בא לאשמעינן דדוקא מטומאת נבלה טהור אבל לא מטומאת אוכלין דהוכשר בדם שחיטת אמו. אבל ז"א דאיך יקבל הכשר אפי' לריה"ג בעודו חי וצריך שחיטה להתירו באכילה. ועוד דאמר לקמן וכן אריו"ח ולדידי' תרי גופי נינהו ולא מתכשר בדמא דאמיה:

רש"י ד"ה הפריס. עמד כו'. וכן פי' לעיל (נא ב) ננער לעמוד כו' ע"ש. וא"כ קשה סיומו כיון שהלך. וגם הפוסקים לא ביארו אם דוקא הלך או אפי' רק עמד:

רש"י ד"ה ה"ג א"ד אמר אביי. ואותה קלוטה פקועה היתה. עי' ביאור דבריו בש"ך סי' י"ג סק"ז:

תד"ה אף. הא דתנינן מוצאי שבת ל"י כו'. כצ"ל: