רש"ש על חולין עד:

גמרא למעוטי רובעו וחורש בו. נ"ל דברובעו נכלל בין שהוא רובעו ובין שמרביע עליו את שאינו מינו. וה"ה דהמ"ל דבא למעוטי שאינו מקבל טומאה וכדפרש"י לקמן (ר"ד עה) בדברי ריו"ח:

רש"י ד"ה גוממו. אבל שרשין של חלבו מותרין. לקמן (צב ב) פי' דגם שרשיו של גיד עצמו מותרין:

תד"ה חלבו. ואתי לאפוקי מחלב דגיד דשליל. מה שהוגה עה"ג בשס"ח וגיד הוא שבוש דהא קאמר למעוטי חלבו וגידו:

תד"ה למעוטי. א"נ התם הנ"מ כגון ישראל בטמאה כו'. עמש"כ שם בס"ד: