רש"ש על חולין ע:

גמרא אלא ארנב"י מהכא נפש כי תגע בכל טמא כו'. לשון זה הוא בפ' צו גבי אכילת קדש. אבל שם לא נאמר או בנבלת חיה כו'. ובויקרא גבי קרבן עוי"ר כתיב בל"א או נפש אשר תגע בכל דבר טמא. ומפירש"י בסוף הסוגיא בד"ה לכדרבי הוא דאתא מוכח להדיא דהמכוון בכאן הוא על קרא דויקרא:

רש"י ד"ה זו נבלת עובר. שבטהורה טהור מק"ו כו'. ר"ל ואשמעינן דלא תטהר גם בטמאה מהיקשא ועתוי"ט:

רש"י ד"ה חיה טהורה בכלל בהמה טהורה. דכתיב בויקרא וכל (כצ"ל) בהמה כו' ובמ"ת מכל הבהמה כו'. הכתובים צ"ל בהפך: