רש"ש על חולין נ.

תד"ה דאייתרא. השתא לדידן דלא אכלינן אפי' סותם אינו. משמע דלדידהו דאכלי סותם. וקשה דכיון דכוליה תותב הוא (רק דבאמצעו הוא דמחובר קצת כפרש"י) מדוע יהא עדיף משאר חלב טמא דאינו סותם מטעמא דהוא תותב. ואולי י"ל כיון דאדוק באמצעו גם צדדיו שוכבים סמוכים יפה אצל הקבה תמיד ולכן סותם. רק דלדידן דלא אכלינן ליה גזרו אטו שאר חלב טמא. ומצאתי סברא זו בפלתי סי' מ"ח. וא"כ נ"מ גדולה לדינא דאינה טרפה אלא מדרבנן ול"מ כן לא' מהפוסקים:

רש"י ד"ה בא ממקום קרוב. בתוך מהלך יום א' וראוי הי' לדעת בו ביום כו'. ק"ל הלא אם נקבר בסמוך לשקיעת החמה אינו ראוי לדעת בו ביום. ועי' ברא"ש שם (סי' פ"ה) בשם הראב"ד טעם אחר נכון מאד:

רש"י ד"ה מחולי' לבר חולי'. ממקום עובי' של זו למקום קלישתה ש"ז. משמע דמפרש דדוקא לבר חולי' אחרת אבל לבר חולי' מאותה חולי' עצמה מקיפין. ולא כן משמע מהפוסקים: