רש"ש על חולין מ.

גמרא ורמינהו השוחט כו' לשום ימים לשום נהרות כו'. כצ"ל וכן איתא ברא"ש ובר"ן ובגמרא דע"ז:

שם ל"ק הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר. הנה לדעת התוס' דחמה ולבנה וכו"מ נקראים מחובר. ע"כ ברייתא מיירי בלגדא דידהו וכמש"כ התוספות להדיא וכ"ה דעת הטור. אבל לפרש"י דהמה תלושים ובע"ח (וז"ל הרמב"ם בפ"ג מה' יסה"ת ה"ט כל הכוכבים והגלגלים כולן בע"נ ודעה והשכל הם והם חיים ועומדים כו' ע"ש) מיירי אף בשוחט לדידהו גופייהו וכ"נ דעת הרמב"ם בפי' ובחבורו. וא"ש דבמתניתין לא תני לשם חמה כו' דבדידהו זבחי מתים הוה ועי' בב"י:

תד"ה הא. א"נ מש"ה העובדן בסייף כו' משום דגלי רחמנא בעבודת כוכבים דמתחייב כדכתיב וראית את השמש וגו'. שם לא כתיבא חיובא כלל. ונ"ל דט"ס הוא ונמשך אחר לשון רש"י. וכאן צ"ל קרא דשופטים (יז ג) וילך ויעבוד כו' ולשמש או לירח כו'. ושם כתיב וסקלתם באבנים ומתו: