רש"ש על חולין לא.

גמרא איזמל בהדיא קתני לה. ר"ל וא"כ למאי איצטריך אפי' כ"ש. ומשני פירושו כו'. ר"ל דאי לא תני אלא אפי' באיזמל ה"א דה"ה פחות כמו דאמרי' בב"ב (קמ"ו) מ"ד ה"ה אפי' פחות כו' ע"ש. ועי' ט"ז יו"ד סי' ל"ו ס"ק י"ד:

רש"י ד"ה דמזמין. ומזמנו בפה לכך. עי' לקמן ר"פ כה"ד בתד"ה צריך וברא"ש כאן סי' ח':

גמרא דאי אשמעינן התם משום דקא מיכוין לשום חתיכה בעולם אבל הכא כו'. ולשון הרע"ב בזה שכ' ואע"ג דלא איכוין לשחיטה אינו מדוייק כלל דזה אפי' רבנן לא בעו כדלקמן (בע"ב ועי' בתוס') והכי הל"ל ואע"ג דלא איכוין אפילו לחתיכה:

שם עון כרת הותרה איסור מיתה מיבעי'. הא דמשנה לשונו מעון לאיסור. נ"ל משום דקאמר בתרומה סתמא דמשמע אפי' בתרומת פירות דרבנן שאינה אלא איסור מיתה כדאמרי' בסוכה (טז ב) גבי טילטול חצירות אבל שבת דאיסור סקילה לא והתוס' בד"ה עון במח"כ תה"ק לא דייקו בזה:

תד"ה עון. א"נ נאנסה עדיף כו' שאם היתה יודעת כו'. ואע"ג דתנן נמי שם (ומייתי לקמן) טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ועי' תוס' שם (י"ט) בד"ה לא. התם כגון דנתכוין מיהא לרחיצה כדפרש"י שם בהמשנה. אבל הכא יל"פ כגון שנפלה מן הגשר כדלקמן דלא נתכוונה לכלום ועדיף: