רש"ש על חולין כט.

גמרא חדא בחולין וחדא בקדשים כו' עד סוף הסוגיא. לכאורה כרבנן דכמשפט לעיל (כא) לא איתא דלידיהו נראה דאפי' דיעבד פסול בעולת העוף אם לא מלק כולן. מדקאמר שם אי רבנן הא אמרי שנים דוקא וע"כ ר"ל דאפילו לענין דיעבד דלא"כ ה"מ לפרושי שנים לכתחלה או רוב שנים בדיעבד דומיא דחטאת העוף דקתני ברישא סי' אחד או רובו. ולפמש"כ שם (בע"ב) דבקדשים מדאורייתא בבהמה לכתחלה בעינן כולן א"כ מאי דקאמר שם אי מה להלן ברוב שנים כו' ת"ל ומלק והקטיר כו' ע"כ לענין דיעבד קאמר. וכאב"ש ג"כ לא אתיא דלדידיה לכתחלה ודאי רוב שנים דוקא וצ"ע:

רש"י ד"ה חצי קנה פגום. בעוף. ל"י למה לא נוכל לפרש כאן בבהמה וכמו דשני לעיל (כח) אליבא דראב"א:

רש"י ד"ה הא דר"ל כו'. גבי הביאו לו לכ"ג כו'. כצ"ל:

תד"ה דכ"ע. וה"נ לחלק בין שאר איסורין לדבר כו'. כצ"ל: