רש"ש על חולין כה:

גמרא מני מתניתין כו' דתנן המתמד כו'. כצ"ל:

תד"ה המתמד. וא"ת ומ"ט דרבנן דפטרי כו' ואע"ג שלא החמיץ כו' וטבל חמור לענין במינו. כצ"ל:

תד"ה אי ר"י. ותי' שם רשב"ם דר"י דמחייב כו' היינו לחומרא. והא דפריך מיותר מכ"מ דמודו רבנן. נימא נמי דאינו אלא משום חומרא. נדחק שם הרשב"ם לומר דהרי חומרא ל"ל בכדי מדתו. אבל לפי הא"נ שכ' התוס' בסה"ד דטעם חומרת ר"י דגזר אטו אתא תלתא ופלגא. קשה דנימא דנהי דל"ג רבנן בכ"מ אטו יתר אבל ביתר (פלגא) אטו יתר (חד) נמי גזרי: