רש"ש על חולין קכח:

גמרא א"כ לכתוב רחמנא מהבהמה (כצ"ל) מאי מן הבהמה כו'. אם זה דקדוק ק"ל קרא דפ' נח מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה. ועוד קראי טובא:

רש"י ד"ה א"ב בשר הפורש מן האבר. וכ"ש בשר הפורש מן אמה"ח. עי' מה שתמהתי ע"ז לקמן בס"פ:

תד"ה ר"י. א"נ צמקו לא הוי אפי' כמעורה. עי' מה שהקשה המהרש"א. ולי י"ל דלעולם מעורה דמתניתין הוי כצמקו. ולהכי שפיר מסייע ליה לעיל ממתניתין. ולקמן ה"ק דלמא טעמא דר"ש כר"י ועדיפא מדר"י (כדאמרי' כה"ג בכ"ד). ולפ"ז לא אתיא הא דתאנים שצמקו כר"ש. אכן למסקנא אתיא אפילו כוותיה דטעמיה דרישא ג"כ מקרא דמכל האוכל כדפרש"י שם אבל עכ"פ הא דיחור לא הוי תלוש טפי מצמקו. ובצמקו לכל מילי הוה כמחובר לבד לענין טומאת אוכלין עי' בתוס' לעיל (קכז ב) בד"ה מסייע. ולפ"ז לא א"ש דברי התוס' בסוכה (יא ב) בד"ה דשלפינהו שכ' בתירוצם הב' דהוי כתלוש אף לענין סוכה: