רש"ש על חולין קכג:

גמרא עור טמא מדרס כו' וחכ"א עד שימעיטנו מה"ט. לכאורה יקשה מכאן לר"נ דלעיל דה"נ לגזור דלמא לא ימעיטנו מה"ט. וי"ל דה"נ מוקי לה בטומאת מדרס דרבנן כגון בגדי ע"ה מדרס לפירושים כו' דספ"ב דחגיגה וכדומה או דיאמר ג"כ דאיירי בטו"י. אך לקמן גבי תנור שנטמא דל"ג לר"מ אטו פחות מד"ט. צ"ל ע"כ דנטמא בטומאת משקין דרבנן:

רש"י ד"ה שנתן בו איזמל. כדאמרינן בסוכה כו'. עמש"כ בתמורה (יט ב) בד"ה והא מח"ז:

תד"ה עולת העוף. וי"ל דמשמע דלא מצריך אלא רוב מצומצם. ועי' מהרש"א. ואזיל בתר איפכא. דלעיל (כא) אמרי' ואב"א הא והא ראבר"ש ומאי שנים שדומין לשנים ופרש"י שיחתוך רוב להדיא שיהא נראה לעינים שיהא רוב כו'. ולענין שחיטת חולין דאמרינן שם (כט) דבעינן רוב הנראה לעינים כבר הוכיח שם הר"ן דלא אתי אלא לאפוקי מחצה על מחצה ע"ש וכ"פ הטוש"ע בר"ס כ"א דסגי ברוב מצומצם. וראיית הט"ז שם מטריפות אישתמיטתיה שכבר קדמו בזה הר"ן שם. וע"ש בביאורי הגר"א ז"ל: