רש"ש על חולין קכב:

גמרא הילך אין כו' והתר"ח כו'. רש"י ותוס' נדחקו. ולענ"ד נל"פ דקס"ד דהילך בהן היינו שעשה מהן מנעל והלך בו. ולהכי פריך דמיד שתפרן למנעל ה"ל להבטל כמו בטלאה. ומשני טלאה פי' תפר (ושיגרת לישן הוא מאוזן חמור שהביא) אע"ג דלא הילך. לא טלאה (פי' לא תפר אלא שכרך על רגליו כמו שהוא בפי' הב' דרש"י. דבשטיחה לפני הדורסין לא א"ש שיעורא דד' מילין) הילך אין כו' ונכון בס"ד:

תד"ה לגבל. ואי לא מטא זמן תפלה אפי' טובא נמי. לכאורה לפמש"כ רש"י דמיירי דרוצה ללון כאן י"ל דטפי מד' מילין לא הטריחוהו חכמים כמו דלפרש"י לענין עשרה ומצאתי למהר"ם בפסחים שם שעמד בזה:

בא"ד אמאי לא חשיב שלשים ריס כו'. ולי ק"ק מדוע לא חשיב הא דפסחים (צד) מעה"ש עד הנה"ח ד' מילין כו':