רש"ש על חולין קכב.

תד"ה אי אמרת. ועוד דרי"ש נמי בכנסו איירי. מה שהעלה המהרש"א בצ"ע דא"כ תטמא נמי במגע כו'. נ"ל דלק"מ דלמ"ד אין נוגע וחוזר ונוגע הוא אפי' אם הב' חצאי זיתים מונחים זה אצל זה ונוגע בשניהם בב"א. ומטעם דמקום שנוגע בחצי זית זה אינו נוגע בחצי זית הב'. וזה נקרא נוגע (במקום זה) וחוזר ונוגע (במקום אחר ואפי' בב"א). ודמי למש"כ התוס' לעיל (קיח ב) לענין צירוף אוכלין להתטמא ועמש"כ באהלות ספ"ב בס"ד:

במשנה ריבנ"א ח' שרצים יש להן עורות. לכאורה ה"ל להתנא להציג דבריו מיד אחר דברי ר' יהודה וי"ל:

רש"י ד"ה ועור של תחת האליה. עור הזנב מתחת כו'. כצ"ל וכ"ה בהרע"ב:

תד"ה אבל. דמקומו נעשה צלקת כדאמרי' על בשר פרק דם הנדה. כצ"ל: