רש"ש על חולין קטז:

רש"י ד"ה ה"ז אסורה. ויש מתירין כו' וכי הדר יהיב טעמא בגבינה ה"ל נ"ט בר נ"ט. תימה דע"כ לא שרינן אלא נ"ט בר נ"ט דהתירא אבל הכא טעם שני דבשר שנותן בגבינה הוה באיסורא ודומה ממש למש"כ רש"י שם דמודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה כו'. ובלאו האי טעמא שכ' רש"י למידחינהו מחמת שהחלב אוסר דנעשה נבלה אלא דגם טעם הבשר שבחלב הקיבה ג"כ אוסר הגבינה:

בא"ד וכשנתערב חלב זה כו' ה"ל מין במינו כו' וגם פסקנו כו' דמב"מ בכל שהוא. השעה"מ בפט"ו מהל' מ"א הביא ראיה מזה דס"ל לרש"י דמב"מ במשהו אפי' באיסורי דרבנן דהרי חלב שחוטה אינו אלא דרבנן. ושגה מאד במחכ"ת דחלב שחוטה לא מיקרי אלא חלב הכחל אבל חלב הקיבה הרי פירש מדדי הבהמה בעודה בחייה ומה לי כנוס בהקיבה או כנוס בכלי וכמש"כ רש"י לקמן "וה"ל כנוס במעיה כנתון בקערה". וכן לעיל בגמרא (קט ע"ב) ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיה וזה אין כנוס במעיה וע"ש בפרש"י. אבל כאן באמת לא הוי אלא איסור דרבנן מטעם אחר משום שאינו נאסר רק ע"י מליחה ולא נאסר מדאורייתא אלא דרך בישול:

בא"ד ודמייתי ראיה במס' ע"ז מינה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה גבי דידן. משום דניחוש שמא כו'. כצ"ל: