רש"ש על חגיגה ו.

רש"י ד"ה מחייבא בשמחה. ושמחת אתה וביתך. וכ"כ לקמן ע"ב בד"ה השמחה. ועתוי"ט ועמש"כ בסוכה כ"ז ב' בס"ד:

גמרא והא שמואל דיכול לרכוב כו'. הב"א כתב דלר"א דא"ל בפ' כ"צ מילתא דאתא בק"ו טרח וכ' לן קרא ל"ל הא דר"א דפ"ק שם דמי שא"ל קרקע פטור מה"ר מקרא דול"י איש את ארצך דמב"ל לגופי' שלא יארע לו שום היזק בעלותו ואף על גב דנפקא ליה התם מוהלכת לאהליך דאפילו בחזירה א"כ ק"ו בהליכה מילתא דאתא בק"ו כו' ושגה בזה דלאו מק"ו אתיא אלא מגופיה דקרא דכיון דמבטיחנו שנמצא אהלינו שלום מוכח דלא ניזוק בין בהליכה ובין בחזירה ולישנא דאפילו דשם אטעיה במחכ"ת וגם נראה דאינו מוכרח דרא"ס בעלמא מילתא כו' דהתם משום דלא משמע ליה דרשה דר' יהושע דא"כ לכתוב הבשר תאכל והדר ודם זבחיך ישפך כדכתיב בעולה כדאיתא שם בגמרא:

רש"י ד"ה ה"ג. דהא אמרי אין מחנכין כו' ולעלות ברגליו מירושלים כו'. כצ"ל:

תד"ה הראיה. רק לאשם דכתיב ביה כו'. כצ"ל. ותיבת מעילות נראה למחוק:

בא"ד דאמרינן בפ"ב דכריתות יביא כבש בסלע. כצ"ל: