רש"ש על חגיגה יט.

גמרא ידיו טהורות ופירות אינן בכ"י. עט"א. ועי' במש"כ עליו ברפ"ק דמכשירין. וגם נראה דאגב שיטפיה נעלמו מכ"ת דברי התוס' דלעיל בסוף הדף:

גמרא שם ואם בשביל שיודחו ידיו כו' והפירות בכ"י. עי' פרש"י והוא דחוק כמו שהקשה בט"א. ולעד"נ לפרש משום דאחשבינהו למים שבידיו כדי שיודחו בהם ולכן אותן המים מכשירין וכה"ג איכא טובא במס' מכשירין. גם מה שפרש"י ואם בשביל שיודחו ידיו נתכוין ליטול פירות הוא דחוק. אלא נל"פ בשביל שיודחו ידיו הושיטן למים ואגב נטל את הפירות ועי' מש"כ שם על המשנה:

רש"י ד"ה ואם בשביל. דכיון דנתכוין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אם לא הוחזק. אבל אם הוחזק לקל אינו מחזיק לחמור כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה איכא דאמרי. הא דעודיהו הוחזק לקל מחזיק לחמור כו'. כצ"ל:

תד"ה נגזור. דאי משום זחילה אז בשל ים מהני. לכאורה תמוה מהא דרפ"ה דמקואות מעיין כו' העבירו ע"ג בריכה והפסיקו ה"ה כמקוה. אולם עי' בש"ך סי' ר"א סק"ל ויתיישב לך:

בא"ד דקטפרס הוה חבור כו' כדפי' הר"י. תמצאנו לקמן בהפוך הדף בד"ה בתחתונה. ובדף כא ב בד"ה כעוביה:

תד"ה ר"י (בסופו). אבל לסברתו של ר"מ כו'. כצ"ל: