רש"ש על חגיגה יט:

תד"ה בתחתונה. וכ"מ בפ"ב דע"ז מתוך פרש"י שפי' כו'. הן בפרש"י שלפנינו שם אינו כן ועי' בהגהת הב"ח:

בא"ד דהתם לעיל איכא טעם אחרינא קטפרס שסופו לירד כו' יין שבתוך הגישתא א"ס לירד. חילוק זה מצאתי בתוספתא דאהלות פ"ד שא"ר יוסי בשם זקנים הראשונים. אבל חזרו לומר דלעולם לא הוי חבור. הביאוה הר"ש והא"ר שם בפ"ג מ"ג וסתם מתני' שם כדחזרו לומר:

תד"ה בגדי. ועוד מצינו בפ' ב"כ הכא בכותי שטבל. כצ"ל. וכן לקמן לתחת רגלו של כותי. דכי מוקי לה בכותי ערום:

בא"ד כדאמרי' לפי שלעולם לא ימצאו אדם מעביר חבית ממקום למקום. נראה דכוונו להא דאמרי' בב"מ (פג) ע"ש. שוב מצאתי כן להתוי"ט בפ"ז דטהרות מ"ה:

בא"ד הרי שהיה חמריו כו' ואם אמר לכו כו'. כצ"ל:

בא"ד ועוד דחייש לטומאה דאורייתא ולא לשל טומאה דרבנן. כצ"ל: