רש"ש על ברכות לט.

גמרא כזית בינוני בעינן וההוא כו'. כצ"ל. וכן העתיקו התוס' ביומא (ע"ט) ובסוכה (כ"ו ב') ותיבות והא איכא ל"ג להו:

שם ופליגא דרבי חייא דאמר רבי חייא כו'. כצ"ל וכדלקמן בסמוך וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

שם מ"ש צנומה דלא כו'. נ"ל להפוך הגי' ושכצ"ל מ"ש צנומה דלא משום דכי גמרה כו' ולשון גמר מצינו רבות בש"ס גם על אמירת כולה מילתא ועי' ברא"ש (פ"א סי' י') שכתב בשם ר"ח דגומרין ר"ל קורין ונשנה עוד בפ"ב (סי' ה') על הפת נמי כי כליא כו' וכ"נ מבואר מפירש"י ד"ה אפרוסה ודלא כמו שהוגה עה"ג גמרה תחת כליא ועי' גי' הרי"ף והרא"ש ולגי' שלפנינו י"ל דכליא הוא מלשון כולה [עי' יומא (נ"ז א') ואח"כ כלה דם השעיר דע"כ ר"ל מתחלתו ועד סופו דהיינו האחת דלמעלה והשבע דלמטה ע"ש] ור"ל דכולה ברכה הויא אפרוסה:

רש"י ד"ה כזית שאמרו. לענין שיעור כל אכילות. לאו דוקא דה"ה לענין טומאת מת ונבלה:

רש"י ד"ה אגור. שאינו נבלע בפרי כו' אלא אגור כמשקה ענבים. צ"ע דהא בפסחים ל"ג ב' איכא למ"ד דגם משקה ענבים מיבלע בליעי:

תד"ה בצר. אבל בברכה שלאחריו בעינן שיעור מלא לוגמיו. נראה דכוונתם לכמלא לוגמיו דהוא רוב רביעית כשיעורו לענין יוה"כ עי' יומא (פ' א') ובתד"ה ה"נ וזהו כהאע"ג שבתוס' שם (ע"ט א') ובסוכה (כ"ו א') בד"ה ולא ודלא כמסקנתם שם ולקמן (מ"ט ב') ד"ה ר"מ אבל לפ"ז קשה מאי דסיימו ע"כ יש ליזהר כו' דהא בל"ז צריך לשתות מכוס ש"ב כמלא לוגמיו עי' לעיל בדבריהם (ל"ז א') בד"ה נתן ובשו"ע סי' ק"צ ס"ג ועמש"כ שם בחדושי לסי' רצ"ו ס"ג:

תוס' ד"ה נתן. הן בפירות כו'. בחדושי הגרע"א הקשה דלענין פירות אין נ"מ בין זמן הש"ס לזמן שלנו לתרווייהו לישני דלקמן (מ"ג א') או דלא מהני או דלא בעי הסבה ובמחכ"ת אישתמיטתי' דברי הב"י סי' רי"ג ע"ש ולדבריו ה"ל להקשות על תחלת דברי התוס' במש"כ ומיירי בהסבו: