רש"ש על ברכות לט:

גמרא תני תנא כו' מניח כו' ובוצע א"ל כו'. ומלת ומברך ליתא ברי"ף ורא"ש ונכון דלעיל מסקינן דמברך ואח"כ בוצע:

תד"ה והלכתא. ויש שמביאין ראיה שצריך לסיים הברכה קודם שיבצע כו'. נראה דר"ל קודם שיחתוך והיינו כיש נוהגין שכתב לעיל והראיה מהירושלמי נכונה דאם יחתוך קודם יש לחוש שתפול הפרוסה ומהרש"א לא הבין כן:

תוס' ד"ה כתנאי. דלהכי נקט חצי כו' משום כו' ולא יותר. נ"ל כוונתם דלפירש"י הל"ל בצל פרוס דהוה משמע דנותנו כולו רק שהוא פרוס ונשבר אבל מדנקט חצי משמע דאינו נותן רק החצי והוא בכדי שיהא שוה לקטן השלם והעט"ר נדחק בזה:

תוס' ד"ה ומר. א"כ לא קפיד אחשיבות ולא אשלימות. נראה דר"ל דהיה משמע דר"ה סבר כמ"ד דחשוב עדיף היינו משלם דמשמע דבשלם יש מעלה אלא דחשוב עדיף מיני' (וכדאמרי' בנדרים (ט"ז רע"ב) חומר מכלל דנדר הוא ע"ש בר"ן ורא"ש ועי' בב"י יו"ד סי' קצ"ט במה שדקדק אחר הטור במש"כ לישנא דמוטב בדעת השאלתות) ובאמת ר"ה סבר דשלם אינו מעלה כלל וזהו שכתבו לא קפיד אחשיבות ולא אשלימות ר"ל מטעם דחשיבות עדיפא משלימות אלא דשלימות לא נחשבת אצלו לכלום ודו"ק. וגם בזה נדחק העט"ר:

תד"ה כל. ונהי דלעיל קאמר פתיתין גדולים כו'. נ"ל דכוונתם ליישב לפירש"י דחשיבותא דחצי בצל גדול הוא מחמת שיש בו יותר מקטן שלם והגרע"א ז"ל נתחבט מאד בדבריהם:

בגה"ש שלמן מצינו שם זה כו'. ואנכי אוסיף דשם הוא בסי"ן אבל מצאנו בהושע (יו"ד) כשד שלמן לפי' הרד"ק בשי"ן ימנית וח"ו ובש"ס נמצא עוד בביצה (ה' ב') ובב"ק (פ"ט א') ובב"ב (י"ג ב') ובמנחות (כ"ט א'):