רש"ש על ברכות כ.

תוס' ד"ה שב וא"ת. נ"ל דרש"י יישב במתק לשונו קושייתם. והוא כיון דאיסור טומאה לאחר שכתב לנפש לא יטמא מיד תבר לגזיזיה וכתב כי אם לשארו כו' לכן אמרינן דכמו דלקרובים לא נאסר מעולם כן מכל מה שנדחה איסורו אמרי' דשם לא נאמר האיסור וכן בנזיר כיון דדרשינן לאביו לדיוקא דאבל מטמא הוא למ"מ הוי כאלו כתיב מפורש על נפש מת ל"י כי אם למ"מ ור"ל דשם לא אמרתי לך איסור זה. וכמו כן נאמר הא דדרשינן לאמו לענין כהן ונזיר לדיוקא. והוה דומיא דטומאת קרובים:

רש"י ד"ה בנזיקין. אלא בתלתא בבי. הוא כמו דהא דאמרי' בע"ג ז' א' כולה נזיקין חדא מסכתא היא דר"ל התלתא בבי לבד. כי שם המסכתא דג' בבי הוא נזיקין. כשם הסדר וכמו דבסדר טהרות יש ג"כ מסכת בשם זה:

גמרא א"ל רבנן לא קמסתפי מר מעינא בישא. הא דלא קא"ל מיה"ר כדלעיל בר"ג היינו דר"ג ע"כ היה יושב סמוך לבית הטבילה כיון דהורה להן הכי טבילו וראה אותן ערומות אבל ר' יוחנן א"ל דיתיב להלאה מן המקוה או בעינים עצומות. או גביניה כסום (ע' ב"ק קי"ז א') ולא ראן ערומות. וע' תוס' ב"מ פ"ד א':