רש"ש על בכורות נו.

גמרא איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כו'. ומוקי לה כשנתנו לה במעי אמו. וק"ל דהא כשנולד מיקרי שינוי כדאיתא בריש הגוזל עצים ובאתנן דרשינן בתמורה (ל ב) הם ולא שינוייהם אליבא דב"ה. וי"ל דע"כ לא שרינן שינוייהם אלא בחטין ועשאן סלת וכו' אבל עובר ונולד לא מיקרי שינוי לענין זה דמעיקרא בהמה והשתא בהמה כדאמרינן במסכת עבודת כוכבים (מז). אע"ג דגבי גזלן הוי זה שינוי. כבר חלקו התוס' בינם שם (מו ב) בד"ה כל האסורין. והא דדרשינן בתמורה (שם) הם ולא וולדותיהם אף לב"ש והתוס' בב"ק (ר"ד סו) כתבו דאף בעיברה ואח"כ נתן לה. התם היינו כשנתן לה גם האם דעיקר דעתה עליה כמש"כ התוס' שם ובתמורה שם. וללישנא קמא בע"ז שם דמדמה שינוי דעובר לחטים ועשאן סלת. מ"ל אתנן שנכנס לדיר להתעשר במחוסר זמן ודלא כר"ש:

רש"י ד"ה ופריך והא בבכור כתיב. ועוד בכור קדוש כו' שהרי משעה שנולד קדוש. ק"ל הלא מ"ל דאקני ליה משעה שיצא רובו. עי' כה"ג בתמורה (כה):

תד"ה א"ק כן תעשה. כצ"ל וכן לקמן:

בסה"ד דבכור לא שייך עשיית קדושה. כן העתיק התוי"ט: