רש"ש על בכורות נב.

גמרא מ"ט א"ק לו משפט הבכורה. כצ"ל בל"ו וכן ברש"י:

רש"י ד"ה ולא הבנות. שהיה מקבל עליו לזון כו'. המעי"ט תמה עליו. ולא זכר שכבר קדמוהו התוספות לקמן בד"ה והאמר:

רש"י ד"ה בכור קריי' רחמנא וד"ה יקום צ"ל הד"א. ומש"כ בסופו בין מיתת אביהם לייבום. וכן הרמב"ם בחבורו פ"ג מהלכות נחלות ה"ז כתב בשבח ששבחו נכסים אחרי מות אביו כו'. ותמיהני על הה"מ שם שכתב בדעת הרמב"ם אחר מיתת האח. משמע דבשבח שאחר מיתת האב עד מיתת האח נוטל. והאחרונים לא דברו בזה מאומה וצ"ע:

תד"ה ולא. אע"ג שאם הנזקין שלה באים לידה כו'. כצ"ל:

תד"ה והאמר. ועוד דפריש הכא טעמא משום דתנאי כתובה ככתובה דמי כו'. כצ"ל:

בא"ד משמע שלשתן ענין אחד באפותיקי. לכאורה נראה להגיה שניהן. דאפותיקי בבכור מאי עבידתיה. אם לא שהיה לפניהם הגירסא שלפנינו שם וכתובת אשה. אבל שם הוא ט"ס כמש"כ שם. וגם הם לא העתיקוהו כאן:

בא"ד ומשני הב"ע בשעשאה אפותיקי הא דאמר דשמין להם את השבח כגון כו'. כצ"ל:

שם בא"ד הויא ליה כמאן דגבי וכשאר שדות של בע"ח. כצ"ל:

בא"ד גם בקונטרס פירש עלה דכשנעשית אפותיקי מוקי לה כדלקמן. כצ"ל: