רש"ש על בכורות נב:

תד"ה לאתויי. דפליגי רבי ורבנן גבי בכור. הוא בב"ב (קמד):

במשנה וחכ"א מתנה כמכר. נסתפקתי במתנה אם יוכל הנותן לגאול בע"כ של המקבל קודם היובל. בתי ע"ח משמע בערכין (פ"ט מ"ד) דאף במתנה יוכל לגאול בתוך שנתן. אבל שם מרבינן מתנה מן לצמיתות. דמשמע דוקא אחר שנתן כדכתיב ברישא דקרא הא בתוך שנתן לא וע"כ משום דיכול לפדות. משא"כ הכא האי קרא דמרבינן מתנה מיניה לא כתיב אפי' בפרשה דגאולה:

רש"י ד"ה טובה חכמה. חריפת האמורא. כצ"ל:

תד"ה בכור קרייה רחמנא. כצ"ל ושבינתיים למחוק:

תד"ה אמר. ומה שמקשה ר"ת היאך מצינו ידינו ורגלינו כו'. מה שנדפסה הגהה עה"ג בשם המהרש"א שבושא היא:

בא"ד ויל"פ דאע"ג דאית לן לקוחות כו'. כצ"ל: