רש"ש על בכורות נא.

רש"י ד"ה משום אונס. ליתיב דינרי צורים קמ"ל סיפא כולם בשה"ק. כצ"ל. ומש"כ דמילף ילפי מהדדי כו' כדרב אסי. ל"י אנה נמצא בדר"א דנילפינהו מהדדי. אדרבה בכתובות (לח) מצריכינן גז"ש לר"ע והקיש לריה"ג למילף שקלים לאונס ממפתה:

בסה"ד כגון בכור אדם והקדשות. הס"ד ותיבת ומעשר הוא ציון חדש. דהרי מעשר אינו נפדה בשוה כסף. וכן בהרע"ב לית כאן מעשר ודלא כהמהרש"א:

רש"י ד"ה והראיון. עולת ראייה הנקנית בשתי מעות כו'. זהו כדברי ב"ש. אבל בה"א במעה:

רש"י ד"ה ה"ג ראיון. סיגה כסף סיגים כו'. כצ"ל בלא ו':

תד"ה ובראיון. ועוד דמשמע כאחרינא דמפרש בכל חד טעמא. משמע דמפרשי דהא דמביא הש"ס דתנן מצרפין כו' הוא ג"כ לטעמא. דמשום דלפעמים יצטרכו להחליפם על דרכונות ויפסידו:

במשנה לפיכך אם רצה כו'. פרש"י בזה דחוק. ולע"ד נל"פ עפ"י מה ששנינו ברפ"ו דתרומות אינו משלם תרומה אלא חולין כו' אם רצה הכהן למחול אינו מוחל. ופירש הרע"ב כיון דגזה"כ כו' ואינו יכול לפטור עצמו בדמים אין הדבר תלוי בבעלים. והכא ה"נ קאמר לפיכך כיון שהקפידה התורה שלא לפדות בעבדים כו' אינו יכול למחול. ואין תקנה אא"כ רצה הכהן ליתן לו במתנה אח"כ וכפרש"י:

שם שנאמר יהי' לך אך פדה תפדה. כצ"ל:

גמרא ופדויו מבן חדש ריבה. כצ"ל ומלת תפדה למחוק וכדלקמן בדרשת כלל ופרט: