רש"ש על בכורות נ.

גמרא ותניא שש מעה כסף דינר. הוא בקדושין (יב):

שם ר"א שדר ליה שיבסר זוזי לרב אחא כו' בפדיון הבן. משמע מזה דמותר לפדות ע"י שליח ודלא כרמ"א בסימן ש"ה סעיף יו"ד בסופו. וכבר חלקו עליו:

רש"י ד"ה דינרא הדריינא וד"ה ושייפא. ב' דבורים הללו נעלמו מעיני המהרש"א בח"א. ומש"כ רש"י ושייפא שם המלך. נראה דמפרש ושייפא כפירוש התוספות ור"ל דמחמת יושנן נישופו אותיות דשם המלך וכ"מ בפירושו בע"ז:

רש"י ד"ה והלא סלע. ובת"כ כו' קתני כערכך יקום. כצ"ל בכ"ף:

רש"י ד"ה בפרשת ערכין כתיב יהיה. כצ"ל:

רש"י ד"ה לישלח לי. והתילתא אינון שתי דינרין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה מפני כספה. עירבוהו עם זהבה. כ"ה בע"י:

תד"ה דמזדבנא. ובפרק כה"נ גבי התקבלת מהן דינר זהב. כצ"ל והוא שם (מו):

בא"ד הל"ל דל חומשא כו'. מש"כ בגליון דצ"ל דזל הוא שבוש. והגהה זו לוקחה מהמהרש"א אבל נראה דבו ט"ס:

בא"ד (ע"ב) שיהא סלע ופונדיון לשנה למ"ט כו'. כצ"ל:

בא"ד ואע"ג כו' דכששוקל י' ליטרא ביחד אינו נותן לו כל כך כו'. עמש"כ שם ברשב"ם ד"ה ל"י שקול לי אחד אחד בס"ד: