רש"ש על בכורות מט.

[במשנה רע"א אם נתן לא יטול. נ"ל דלפ"מ שחילקו התוס' בב"מ (ו ע"ב) בין תפס קודם שנולד הספק לתפס אח"כ (כאן בד"ה ואם לשני בנ"א לא באו דבריהם בביאור) כוונת ר"ע אם נתן דוקא טרם שמת דהיינו קודם שנולד הספק אבל אם נתן אחר שמת דהוה אחר שנולד הספק יחזיר. ולכן לעיל גבי שתי נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות קתני אין כאן לכהן כלום דמשמע דאפי' תפס מוציאין מידו משום דהוה לעולם אחר הספק וכן בכל הני דקתני אין לכהן כלום. והיכא דקתני פטור היינו פטור מליתן. אבל אם נתן יש חילוק דפעמים דהיינו בשנתן קודם שנולד הספק לא יחזיר] :

גמרא מדאיצטריך למיכתב ומעלה גבי ערכין כו'. עפרש"י. ונ"ל פירוש לפירושו דשם בערכין מתחלה היה רוצה למילף בבמה מצינו כולם משנת ס' דמפורש בה ומעלה. ואח"כ דחה דלהקל מלהחמיר לא מצינו למילף בב"מ והוצרך לחדש גז"ש שנה שנה. וכיון דידעינן דשנת חמש ועשרים כלמטה אף שהוא להקל. הדר מצינו למילף יום ל' דגם הוא כלמטה בב"מ מהם (ובכ"מ ריש הלכות ערכין נמצאו בזה דברים תמוהים ומגומגמין וכן בתוי"ט ותו"ח בערכין שם עיין בהם) ולכן שפיר קאמר ר"ע דאי ס"ד דגמרינן חדש חדש ממדבר נילף ג"כ חדש דערכין מחדש דמדבר דיום ל' כלמטה והדר נילף כולהו שנים דערכין בב"מ דאינהו ג"כ כלמטה. ול"ל ומעלה גבי ששים ונכון בעז"ה:

שם אר"א הכל מודים כו' כיום שלפניו דאמר שמואל כו'. כ"ה הגירסא ברא"ש:

תד"ה מת ביום ל'. עי' קושיית מהרש"א. ולי לק"מ דהרי עיקר ילפותא דרשב"ג הוא מפדיון בכור כדאיתא בשבת (ס"ד קלה). ומש"כ הצ"ק בסופו דבבהמה יום ח' כשלפניו. אשתמיטתיה גמרא ערוכה שם (קלו) דאפי' בליל ח' מותר ועפרש"י שם: