רש"ש על בכורות מח:

רש"י ד"ה והכא. א"נ ל"ל דר"א כו'. מה שהגיה הצ"ק בדבריו וכתב דכוון רש"י בזה ליישב קושיית התוספות. הם דברים תמוהים:

רש"י (במשנה) ד"ה אם לכהן א'. ואיגלאי מילתא דנפל הוא. עיין לקמן (מט) תד"ה מת בנו:

רש"י ד"ה נתנו עד של"ח. משום דרב אסי כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ואין יכולין להוציא. צ"ל אין כו' בל"ו:

רש"י ד"ה שתי נקבות וזכר. הלכך אין כאן לכהן כלום וכן ב' זכרים וב' נקבות. והס"ד. ואח"כ מתחיל דבור זכר ונקבה כו'. די"ל המבכרת ילדה הנקבה. והס"ד ועי' בהרע"ב

בתוי"ט ד"ה בתוך ל' יום. כלומר בתוך ל' ויום אחד כדתנן בספ"ד דערכין כו'. תמוה דהא לקמן תני בזה פלוגתת ר"ע וחכמים דלר"ע אם נתן לא יטול לכן שפיר תנא בתוך ל' מילתא דפסיקא לכ"ע. וכן שם אצל פלוגתתן הקדים ותני בתוך ל' אע"פ שנתן יחזיר ור"ל אליבא דכ"ע. ועוד דבתוך ל' יל"פ דגם ל' עצמו נכלל בו וכדמשמע לקמן בתד"ה מת ביום ל'. לכן מסתם ליה סתומי ולכל חד כדאית ליה: