רש"ש על בכורות מג:

גמרא. וסקיפס מאחוריו. כצ"ל:

שם דאריך ושמוט. פי' ודק עי' לקמן (מה ב):

שם קהדר ותני ושניטל שיניו פסול משום מה"ע. הוא לקמן (מד) ושם איתא ושנשרו. ובמשניות שם הגי' ושנטלו:

רש"י ד"ה ננסין תנינא. הקפח כו'. הוא לקמן (מה ב):

תד"ה ושנשרו. משמע שקורא ריס לשערות כו'. ולעד"נ דכאן ג"כ הכוונה על העור ובא ע"ד הכתוב וצפחת השמן לא תחסר (מלכים א י״ז:י״ד) דהפעל תחסר מוסב על הצפחת שהיא ל"נ. והמכוון הוא על השמן וכדכתיב שם וצפחת השמן לא חסר ע"ש ברד"ק. וכה"ג פרש"י בחומש בפ' בשלח בפסוק אריק חרבי. ועי' ר"ה (יד) מעשה בר"ע שליקט אתרוג ופרש"י פירות אילן אתרוג. ונראה דר"ל דפעל ליקט מוסב על האילן דאי על הפירות הל"ל אתרוגים. ונראה דהתוס' לא כתבו כן אלא לפי הגי' שהעתיקו ושנשרו ממנו. ועי' תוס' שבת (מא ב) בד"ה מידי:

במשנה אין לו גבינים או אין לו אלא גבין אחד. קשה השתא אין לו אלא גבין אחד אמרת הוי מומא אין לו כלל מבעי' כדפריך הגמרא לעיל (מ) כה"ג. ואולי שלא תאמר דזהו מאוס יותר כשאין לו אלא גבין אחד משאין לו כלל. או משום דהוי כעין שרוע וזגדן:

שם זהו גבן האמור בתורה. נראה משום דכל הפרק מדבר במומין הפוסלין מטעם דאין שוין בזרעו ש"א. לכן אמר בזה שהוא גבן כו' ונ"מ דמחיל עבודה כדלעיל. וכן הכונה לקמן (מד ב) גבי מרוח אשך. אך ממש"כ הרע"ב כאן. דכ"ע מודו כו' ומשמעות דורשין א"ב והוא מפי' הרמב"ם ל"מ הכי:

גמרא אמר רבא זהו מדרש או גבן. לכאורה קשה דהא המשנה לא הזכירה מלת או. ונראה דכוונת הדרשה מאו לדרוש גבן בשני מובנים א' שגביניו הרבה. ב' מחוסר גבן כמו ובכל תבואתי תשרש דר"ל עקירת השרש:

במשנה איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כאחת. סתם לן כר' יוסי בברייתא ודלא כת"ק דידי' ודלא כאמרו לו. והרמב"ם בחבורו פ"ח מהל' ביאת המקדש הלכה ב' פסק כת"ק דלא כסתמא דמתניתין. ותמה עליו הכ"מ (ויישבו בדוחק). ובפיה"מ וכן הרע"ב לא הזכירו מדברי הת"ק. ואנכי תמה על המזרחי שלא ידע טעם רש"י בפיה"ת שהביא דעת ר' יוסי. הלא כתורה עשה כסתמא דמתניתין: