רש"ש על בכורות לו.

רש"י ד"ה אבל הכא בבכור. אין הכהן נחשד לאכול בחוץ דבר כרת הוא. ר"ל בשחיטתו וכמש"כ לקמן (בע"ב) בד"ה הכי השתא:

רש"י ד"ה היאך אעשה. איני יכול להכחישו. כצ"ל וכ"ה בע"י:

תד"ה אימר. מתוך הלשון משמע כו'. ר"ל דמשמע דוקא לר"מ מוכרח לומר דזה שהכהנים חשודין להטיל מום אינו אלא חששא וכדמסיק לקמן אאתקפתא דמר בר"א. אבל לדידן אפילו אם נאמר דמוחזקין הם בכך וכדקס"ד דמר בר"א א"ש דל"א דהוי חשוד לכהת"כ: