רש"ש על בכורות כד:

תד"ה השוחט. לפי שהקדשים נשחטין בעזרה כו'. ותימה דבכור תמים נמי נשחט בעזרה ואי מיירי בבע"מ. א"כ קדשים נמי במומן נפדים ונשחטים חוץ לעזרה. ונלע"ד להגיה לפי שהקדשים נשחטין באיטלז משא"כ בכור כדאיתא לקמן רפ"ה. ובאיטלז שהוא מקום מיוחד לשחיטה מצוי שם ג"כ סכינים:

בסה"ד וצריך עשיית מקום טפי מקדשים. כצ"ל:

תוי"ט ד"ה ותולש השער. ואיכא למידק אמאי תנן שער דהא בצאן צמר מיקרי כו' הן עזים ג"כ בכלל צאן וגיזתם נקראו שער. ולקמן פ"ה מ"ג קרי לצמר איל ג"כ שער דאיתא שם מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל. ואין לומר בזקן שאני. דא"כ לא יהיה בו איסור כלאים. ויפסול לבגדי כהונה. וכן הנודר מן הצמר יהיה מותר בו וזה לא שמעינן. ולענין דקדוקו נ"ל דלפי מאי דמסקינן דטעמיה דריב"מ הוא משום דתולש לאו היינו גוזז. והוא כרבי יוסי בחולין (קלז) ואמרינן שם דבנוצה של עזים מודה משום דאורחיה הוא (וכמו דאמרינן לקמן שאני כנף דהיינו אורחי'). לכן קאמר הכא ותולש השער לאפוקי הנוצה. עי' תוספות שבת (כז) ד"ה ונוצה: ואגב אומר דלהכי פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' מת"ע ה"ו כרבי יוסי (וע"ש בכ"מ שנדחק בטעמו וכן הר"ן שהביאו שם) משום דקאי ריב"מ דפסקינן כוותי' בשיטתי'. וכן במנחות (ר"ד סח) אמרינן דקיטוף שרי קודם העומר וע"ש בפרש"י והיינו כרבי יוסי. ודע דמה שהקשה השעה"מ בפ"ג מהלכות יו"ט בסתירת פסקי הרמב"ם מהלכות בכורים אישתמיטתיה שכבר קדמו הר"ן בזה הביאו הכ"מ שם:

תד"ה והיינו. ולענין בכור ל"מ למיבעי מידי בפשטא דמתני'. כצ"ל בבי"ת:

בא"ד את"ל לדם הוא צריך ופתחא ממילא הוי הלכה כר"ש דאמר דבר שא"מ מותר או הלכה כר"י ואת"ל הלכה כר"י מקלקל הוא כו':

בא"ד אסר ר"י קידור אע"ג דדבר שא"מ הוי במקלקל כו'. כצ"ל: