רש"ש על בכורות כד.

גמרא ומאי בכוליה פירקין דר"י תרתי אמר. מזה קצת סתירה להתוספות בכתובות (ח) בסה"ד. ועמש"כ בב"ר פע"ה אות ה' במ"ת בס"ד:

שם ת"ש רשבג"א הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבי' כו'. כצ"ל:

שם לעולם פשיטא ליה הלכה כרשב"ג כו'. לכאורה המ"ל דאפי' כרבנן אתא ומספקא ליה דלמא דלאו מינה מודו דלא מרחמא. וזה פשיטא ליה דלא הוה מרחמא אלא א"כ ילדה אפי' לרבנן כיון דלא מינה הוא:

שם דאי אשמעינן טלה ה"א כו'. לכאורה השתא נמי איכא למיטעי דאפי' את"ל דלא מינה לא מרחמא מינה ודאי מרחמא ופשיטא ליה דלא לקי משום אותו וא"ב וי"ל:

תד"ה ראה. דסבר כר"ש דאסר קלוט כו'. מוכח דבחזיר היוצא מן הטהור מודה ר"ש דמותר. וק"ל דכמו דלרבנן דדרשי גמל גמל לאסור חלבו אסור גם חלב חזיר (וכן לר"ש דדריש מאת הגמל לאסור חלב) כמו כן לר"ש דדריש ליה לגמל הנולד מן הפרה מדוע לא נאמר דה"ה לחזיר. ועק"ל דפריך שם אלא מעתה שפן שפן כו' חזיר חזיר כו' עד כל היכא דאיכא למידרש דרשינן א"כ חזיר חזיר נמי איכא למידרש להכי: