רש"ש על בכורות יז.

רש"י ד"ה היינו (שברה"ע בסופו) . ה"נ לרשב"ג אע"ג דפטר בוולד וולד וולדי כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ר"מ מחייב ליתנו לכהן. כצ"ל:

רש"י ד"ה מודה ר"מ. אע"ג כו'. חזרה שיות למקומה כו'. מוכח דקאי על שעיר בן כבשה בת שעירה. ובדבור הסמוך לקמיה משמע דקאי על שעיר בן שעירה בת כבשה:

תד"ה ול"ל. לא ה"מ למיפרך כו'. דדלמא כו'. והא דאיצטרך לימוד דלעמוד ולשרת. הוא דלא נילף גיזה גיזה מולא תגוז בכור צאנך עיין בחולין שם: