רש"ש על בכורות יב.

גמרא פרה שילדה מין עז אין פודין כו'. אלא זיל בתר אימי' כו'. תמיהני על הרמב"ם והפוסקים שהשמיטו דין זה ולא כתבו רק דין דנדמה דלהרמב"ם בדיעבד פדיונו פדוי ולהרא"ש הוי ספק פדוי. ובזה מוכח בסוגיין דודאי אינו פדוי:

רש"י ד"ה להלן. בפסח. כצ"ל:

רש"י ד"ה לכל השמות. דכתיב שה מן הכבשים כו'. מצויין בשבוש וצ"ל (שמות יב):

רש"י ד"ה בן פקועה. פסול לפסח כו'. עיין בחולין שם בתוספות:

רש"י ד"ה קמ"ל. דדין כלאים אית ליה כו'. כדאמר בר"פ מום קבוע הוא כו'. צ"ע דלפ"ז לא היה ראוי למילף מעשר מקדשים לפסול כיון דאפי' בע"מ גמור גלי רחמנא דקדוש במעשר:

רש"י ד"ה אין איסור. דאית בה קדושה כו'. כצ"ל: