רש"ש על ביצה לה.

גמרא הי' אוכל באשכול כו'. נראה דדוקא נקט היה אוכל דגלי דעתי' דנגמרה מלאכתו לאכלן כמו שהוא (עי' לעיל לד ב בתד"ה בניו ובמהר"ם שם) לכן קאמר ר' יהושע דחצר וכן שבת קובעות ודלא כפרש"י ובזה מיושב גמגום המהרש"א בתד"ה שבת ור"א לטעמי' דהיכא דמותרו חוזר אינו קובע ונכון בס"ד:

רש"י ד"ה וא"ר אבהו ויכול לסלקן משם. נראה להגיה בדבריו דצ"ל כמו דאיתא בתד"ה רישא ויכול לסלקו מלמעלה (ר"ל כשנטלו) שלא יגע (ר"ל הגברא) באחרים:

תד"ה רישא כגון שנטלו בפשוטי כ"ע. לרווחא דמילתא כתבו כן דאז אפילו היה אה"ט א"ש אבל אה"נ דמ"ל אפילו בכלי המקבל טומאה רק דגברא לא היה אלא ראשון וע"כ לתירוצא קמא צ"ל כן דאם היה אה"ט א"כ אותו שנטלו הוי ראשון ויכול לטמא אותו שאצלו לעשותו שני אם לא שכל זית היה בפ"ע ואין בו שיעור לטמא אחרים שהוא בכביצה ועי' ברפ"ב דתרומות העגול של דבלה שנטמא מקצתו ובהרע"ב שם ובפ"ג דעדיות מ"ב: