רש"ש על ביצה יד:

במשנה ובה"א בורר כדרכו כו'. בתור"ע הקשה איך הותר לברור הפסולת כו' הא הוי מוקצה כו'. ותימה שנעלם מכ"ת התוס' בשבת (קמב ב) דכיון דאוכל מרובה עה"פ כדמוקי לה רשב"ג בטלה ברוב ליטלה מן האוכל ולזורקה ועי' לעיל (ג ב) תד"ה אבל:

תד"ה הבורר וי"ל דהתם ה"פ נוטל האוכל לעצמו כו'. כצ"ל:

רש"י במשנה ד"ה אבל. שאין טוחנין ביו"ט. עתוי"ט שכ' דשחיקת מלח ודאי היא תולדה דטוחן ככל שחיקת תבלין כו' עמש"כ לעיל (ז ב) ותראה ששגה בזה ועי' בפ"א דמע"ש מ"ג בתוי"ט ובתור"ע אות ד':

גמרא משום שנאמר לא יעלה עליך. עי' הגרי"פ וכן ברי"ף ורא"ש ל"ג ליה אבל הר"ן גריס ליה ופירשו וכן הגר"א ז"ל בפ"ט דכלאים מ"ב:

תד"ה מפני וי"ל דשאני פרוכת הואיל דמיכף כו'. כדאי' בסוכה (ז ב):

בא"ד ומיירי במשקה דזב וזבה כו'. ע"כ ר"ל במשקה שאינה ממעיינותיהם דהם אה"ט אבל קשה דמאי איריא דזו"ז כולהו משקין מטמאין כלי מדרבנן ואולי משום דמשקי בי מדבחייא דכן בפסחים (יז) ללוי. ועי' עוד שם (יט ב) ואכמ"ל: