רש"ש על בבא קמא פג:

במשנה כמה היה יפה וכמה הוא יפה. ע' ברא"ש שכ' ושומא זו להקל כו' ולמדין מובער בשדה אחר דא"ת לשום ערוגה אגב שדה ולא תקשה לך איך ילפינן קולא מבהמה מזקת לאדם המזיק דחמיר עמש"כ (לעיל מז) בס"ד:

שם צער כו' אומדין כו' כיוצא בזה. עתוי"ט אולם יען דלא פרש"י שרואין ג"כ אם הוא עשיר ודאי היה נותן הרבה כדי להנצל מן הצער משא"כ כשהוא עני משמע דבאמת משערינן כל אדם גם בזה כעבד כיוצא בו כמה היה נותן רבו להצילו מצער כזה אבל הרמב"ם בפ"ב מהל' חובל ה"ט כתב שמשערין ג"כ לפי ממונו:

שם רוצה ליטול להיות מצטער כך. ע' ברא"ש דמסיק דאין שמין כמה רוצה ליטול ולצער דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו הלשון הוא הפך המכוון דלשון זה יורה דאף להנצל ג"כ יתן את כל אשר לו:

גמרא אמרי דנין נזקין מנזקין וא"ד נזקין ממיתה. לכאורה למאי דמשמע בריש פרק הנחנקין דמכה אדם יומת מיירי במכה אביו (ועי' בתוס' שם עט ב ד"ה מכה) א"כ גם האי קרא לא מיירי ממיתה ואולי כאן הכוונה על משפט החובל דנידן או בממון או בנתינת מום דתרוייהו נקראין נזק משא"כ בחובל באביו דמשפטו משפט מות:

תד"ה מאי חזית מ"מ אצטריך דל"נ ממכה בהמה. נ"ל דר"ל מדסמכי אהדדי כמש"כ לעיל ד"ה מכה בהמה ומיושב הצ"ע שבתור"ע אות סד: