רש"ש על בבא קמא עח:

גמרא א"ד מצי א"ל אנא מצוה מה"מ בעינא למיעבד. ופרש"י לקמן דאליבא דר"ש נקיט לה כו'. (ועמש"כ בזה בב"מ נז ב בס"ד) וק"ל דלפ"ז דאף מה דא"ח רק למצוה מה"מ חייב הגנב לשלם לו א"כ אף בקדשים שא"ח באחריותן ליחייב ר"ש דמצי אמר אנא בעינא למיקרב קרבן אף שאיני חייב כדאשכחן לענין הקדש עילוי (בערכין כח ב) במשנה ע"ש ובפרש"י וי"ל דמ"מ בעינן שיהא עיקר הקרבן שלו:

שם בעי ר"פ גנבה קטעה ומכרה מהו. הקשה לי חכם א' תיפוק ליה דהויא שינוי וקנאה (עי' לעיל סה ב תד"ה הן דבשינוי שאינו חוזר לכ"ע קני לבד לב"ש) ושלו הוא מוכר והשבתיו דקטיע לא מיקרי שינוי כמו גזל דיקלא וקטליה כו' דאר"פ גופיה (לקמן צו) דלא קני וטעמיה דבעינן שישתנה שמו ג"כ ע"י השינוי וכמש"כ התוס' (שם צג ב) ד"ה עצים:

רש"י ד"ה המעכב בשחיטה דבר כו' נעשית בו נבלה מחיים. כצ"ל. לכאורה משמע כן מהא דמפרש הש"ס לקמן טעמיה וטבחו מידי דהוי בטביחה כו' ר"ל שהטביחה מועלת לו וטרפה מועלת הטביחה לטהורי מידי נבלה (עי' לעיל ע במשנה פלוגתת ר"ש ות"ק בשוחט את הטרפה) אבל צ"ע לפ"ז מש"כ או כבד כו' ורגלה מן הארכובה ולמטה לא דמשמע דאפי' דבר שעושה טרפה נמי מיקרי מעכב בשחיטה: