רש"ש על בבא קמא ע.

תד"ה כסתם דכיון דא"ל דיחידאה היא ל"ח כו' דאתי כרבים. עי' סנהדרין (לד ב):

במשנה גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו כו' משלם תשלומי דו"ה. נ"פ דאם אין לאביו בנים זולתו אין לו ליתן כלום ומתניתין ביש לו בנים אחרים ג"כ דאז נותן להם חלקם וחלקו מעכב לעצמו וכמ"ק (לקמן עא ב) והא הכא כיון דמת אביו כמו שקדם והודה לא' מהן דמי כו' וע"ש ברש"י ר"ד ע"ב בד"ה ומ"ש ול"ד להא (דלקמן ס"ד קח) במשנה דנותן לבניו כו' דהתם בנשבע דבעי למיעבד השבה מעלייתא ובפרט לדעת הרמב"ם שם דאם אין הגזילה קיימת עושה עמהם חשבון וזה דלא כדמשמע מהתוי"ט לקמן במ"ד ד"ה משלם דמדמן אהדדי:

שם גנב וטבח ואח"כ הקדיש כו'. בתור"ע ממילא הקדישו הוא הקדש בד"ה כו' ודבריו לקוחים המה מהתוס' (לקמן עט) ד"ה גנב ע"ש ולע"ד משכחת לה דאקדשיה לדמי קרבן וכמו בע"מ מעיקרא עי' (לקמן עו ב) רש"י ד"ה וכל העומד ליפדות כו':